ערק לארוחת בוקר"מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. בין מרואייניה טובה, זקנה צבעונית המספרת על ילדות בימי המנדט הבריטי ומלחמת השחרור ועל בית הקפה שניהלה, שאליו התקבצו קבלנים ושחקני כדורגל, פושעים וזונות; יצחק, שסיפורו המרתק איך הפך בזכות עוז רוחו ותושייתו מנער עולה וחסר כול לקבלן בעל נכסים; נעים, מנהל בית הקפה, המתאר את תולדותיו לאורך תמורות הזמן; ומינה, שכבר במחנה ריכוז התגעגעה לים שמעולם לא ראתה, המגלמת בסיפור חייה ובאישיותה את הניצחון על הזמן ואת החוסן האישי של קהילת הים. באמצעות המרואיינים בוחנת ליבליך את שלושת המנגנונים המאפיינים את קהילת הים – המאמץ לעצור את הזמן, יצירת קו משווה המטשטש את ההבדלים בין בני הקהילה וההתכנסות במקום שלו הדוחק את קשיי החיים לשוליים. ממרומי גילם ונסיונם מביטים בני הקהילה על החיים והמוות במבט מפוכח, וחושפים תמונה מעניינת ומורכבת של החיים. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי." -- מהמעטפת האחורית. |
Common terms and phrases
אדי אדם אולם אותה אותו אותי אותך אותם אחד אחדים אחרי אחת איש אישה אלא אלי אמרתי אנשים אפילו אפשר אצל ארוחת בוקר אתי בא בארץ בבוקר בבית הקפה בגלל בו בולגריה בוקר ביותר בים בית בית ספר בכל בכלל בן בן אדם בני בעלי בשעה בשעות בת-ים דבר דווקא האם הבועה הבוקר הביתה הגברים הזה הזמן החול החוף החיים היינו הייתה הייתי הים הכול המקום המשפחה הנה הספר הקבועים השולחן התעמלות ואני ואת והוא זיקו זמן חוף חיים חשבתי טובה יהודה יהודים יום יושבים יותר ילדים ים יפה יפו ירושלים ישראל כאשר כבר כדורגל כזה ככה כן כסף כפי לבית לה לו לי לים לך למשל לעבוד לעשות לעתים לפעמים מיד מים מינה מיני ממש מקום מרים משהו נעים סיפור ספר עבודה עברית פעם קבוצה קיץ קפה קשה ראיתי רואה רוזה רוצה רחמני שאני שבו שהוא שהיא שהיה שהם שיש שלא שמואל שמעתי שנה שני שנים שש בש שש-בש